Ofek Kehila Mosches nos comparte algunos poemas (en hebreo y traducción)

Cinco poemas traducidos del ciclo “Sarah”

1.
Acasoy una mujer. Acaso una niña, tan pequeniña es la cuerda. Acaso todos mis parpadeos están buscando la mirada, son mariposas plateardas en este bosque ojón que en parejas se muebaila al ritmo de la milonga.

אוּלַי אַנִי אִישָה. אוּלַי יָלְדַה קְטָנַה, יָלְדַק הַחֶבֶל. אוּלַי כֹּל רִיסְרוּסַי מֶחָפְּשִׂים אֶת הַמָּבַּט, הֶם פָּרְפָּרֶי נֶכוֹסֶף בַּיָעַר הַעֶינִי הַזֶה שֶבֶּזוּגוֹת מִתְרָקֶד לֶצְלִילֶי הַמִילוֹנְגַה

4.
Si la milonga se violinea estoy en la noche, si una mano seadora deja la muñeca y señala hacia una silla, si el bosque de los ojos víboratoréa en mi redor, estoy en la noche

אִם הַמִילוֹנְגַה מִתְכָּנֶרֶת אַנִי בֶּתוֹך הַעֶרֶב, אִם יָד צִבְתִית יוֹרֶדֶת מֶהַפֶּרֶק ומָצְבִּיעַה עַל כִּיסֶא, אִם יָעַר הַעֶינַיים מִתְנָכְשֶף סְבִיבוֹנִי, אַנִי בֶּתוֹך הַעֶרֶב

7.
Ya sé, a partir de dos minutos, respirar y esparir dos palabras, soy una mujer al señal del enmagiante soñido. Viente segundos parapadear por la pista al sector de los hombres, las maripostañas plateardas alazotean las caras de los sentados, van y vienen, buscandos la mirada  

אַנִי יוֹדָעַת, בֶּסוּפָן שֶל שְתֶי דָקוֹת, לִנְשוֹם ולֶהָמְלֶט מִילוֹתָיים, אַנִי אִישָה לֶאוֹת הַצְלִיל הַמִתְכָּשֶף. עֶשְׂרִים שְנִיוֹת לֶרָסְרֶס דֶרֶך הַרָחָבַה לֶשוּרַת הַגְבָרִים, פָּרְפָּרִיסֶי הַנֶכוֹשֶף כּוֹנְפִים עַל פְּנֶיהֶם שֶל הַיוֹשְבִים, עוֹבְרִים ושְבָבִים, בֶּחִיפּוּש אָחַר הַמָבַּט

17.
Una vez que un pie se clava en la pista, y otro relojea las doce y viente, se alza del piso perturbellino desnudante, soy yo, rodeada y girdada por bailombres. Tan y uno más, golopeándo cuerdamón, y la mirada se va paratrás, el cadeneo de viñedos en Bologna, en la niebla, veredangelo en las calles de Roma, no olvidar, sólo, no, ol, vida, r, la noche ante el vuelo en Tortoni, y ya empezaron a valsear. Smoking negro azul amarijo, turquoizahár, vuelta naranjiza, velzosa e spumosa, vuel, de, ma, no, ama, no, más.

מִשֶרֶגֶל נִנְעָצַצִירִית בֶּרָחְבַת הַעִיקוּדִים, ורֶגֶל שְנִיה מֶשָעֶנֶת חָצוֹת ועֶשְׂרִים, גוֹאָה מֶהַרִצְפָּה מָעַרְטוֹלֶת אִיפָפוֹן, זֹאת אַנִי, סְבוּבַה ומֶסוּחְבֶבֶת בֶּין רָקְגְבַרִים. טָנ ועוֹד אֶחָד, גוֹלְאֶש מֶיתִירְתָרִי, והַמָבַּט נִזְרָץ אָחוֹרַה, שִרְשוּר הַכְּרָמִים בֶּבּוֹלוֹנִיה, בַּעָרָפְלֶח, מִדְרָכַנְגֶ'לוֹ בֶּרְחוֹבוֹת רוֹמָא, לֹא לִשְכּוֹח, רַק, לֹא, לִש, כּוֹח, הַלָילָה לִפְנֶי הַטִיסָה בֶּטוֹרְטוֹנִי, וכְּבַר הֶתְחִילוּ לֶוַלְסֶס. סְמוֹקִינְג שָחוֹר כָּחוֹל צָדוֹם כְּתוּמְקִיז, צִיבוּב כְּתִימוּמִי, וַלוּס וקִצְפִי, סוּב, מִי, יָד, לֶ, יָד, כְּרוּך, עָד

20.
Acasoy una mujer. Acaso una niña, tan pequeniña es la cuerda. Acaso en la proxima semana tengo un vuelo a  São Paulo. Acaso todos mis tobillagas no desaparezcan hasta mañana, pero, ahora, andar sombraro en la pista, se destalza una milonga. ahora, voy a bailar

אוּלַי אַנִי אִישָה. אוּלַי יָלְדַה קְטָנַה, יָלְדַק הַחֶבֶל. אוּלַי בַּשָבוּע הַבָּא יֶש לִי טִיסָה לֶסָאוּ פָּאוּלוֹ. אוּלַי כֹּל קִרְסוּלַי לֹא יַפוּגוּ עַד מָחַר, אָבַל, עָכְשַיו, הִילוּך צִילִי בַּרָחָבַה, מִתְפָּצָחַת לַה מִילוֹנְגַה. עָכְשַיו, אַנִי אֶרְקוֹד

Primera traducción que conozco de mis versos

El amigo bonaerense Ofek Kehila Mosches ha tenido la generosidad de interesarse por mis versos, y aún más, se ha decidido seleccionar y traducir algunos de ellos al hebreo. Concretamente: 'no creo que te recuerdes...', 'a traguitos de anis...' y 'septimo respiradero o poesia', todos pertenecientes a 'la cinta de moebius'.
Gracias a Ofek. Ahí, van.

שלושה שירים של חסוס מאליה

אמי
איני חושב שאת זוכרת איך היית בתור צעירה
אלה הרבה שנים קשישה בשביל להזכר
והתמונות שבאלבום כה דוממות
לא אומרות יותר מאשר צמות ואיזה צחקוק

אַי כמה זמן איבדת
עם איזה שיר אך מת לו קולך
באיזה חיתול איזו חתונה באיזה רגע

מנואל סנטיאגו
בין לגימות אניס מתכלים ימיך
ויונים כה מתוקות נדמות כטנקים
כשהזמן אוזל תוך שהוא עושה שמות בעורך ובקרבייך

ולא נותר זיכרון שימלט מהתוהו
ולא נותרו תמונות של חברות או של אהבה

בית
כמשב עדין שמדנדן את צמרתו העלוותית של העץ
מלטף את הפרצוף נושק למצח
מעיף את השיער ופורע את הנשמה